רז ואח' נ' סיטיפס בע"מ

החלטה

ביום 20.5.12 פנו המבקשים בבקשה לאישור תובענה כייצוגית בשם כל נוסעי הרכבת הקלה בירושלים, אשר קיבלו דרישות ל"חיוב מוגדל" (להלן – דו"חות) בגין נסיעה שביצעו ברכבת הקלה.

בבקשה השיגו המבקשים נגד קיומו של בסיס חוקי לגביית הדו"חות. בהקשר זה תקפו המבקשים את תוקפן של התקנות המאפשרות גבייתו של חיוב זה, בטענת חוסר סבירות, בפרט בהיעדר הבחנה בין שיעור החיוב בסיטואציות שונות, כגון אי תיקוף כרטיס חופשי חודשי על ידי הנוסע, להבדיל מהימנעות מכוונת מתשלום בגין נסיעה בודדת. עוד השיגו המבקשים נגד חוקיות השתת דו"חות בשיעור אחיד, גם במצבים שבהם יש תקלה במכונת תיקוף, או כשמכונת הכרטיסים בתחנת המוצא מקולקלת.

כן השיגו המבקשים בבקשתם נגד התנהלות המשיבה ביישום התקנות: אי נשיאת תג זיהוי בידי פקחים והזדהות בפני נוסע לפי דרישתו; התנהגות ברוטאלית וגסה של פקחים; היעדר פרסום מספיק לדרישת התיקוף, על דקדוקיה; שלילה פסולה של שיקול דעתם של פקחי הרכבת הקלה להימנע מהשתת דו"חות במקרים המצדיקים זאת, כגון תקלה במכונת התיקוף ועוד. בהקשר זה אף מוזכרת הנחייה של הפקחים, שלא לאפשר תיקוף כרטיס נסיעה בדיעבד, גם כאשר מדובר בנוסע שרכש כרטיס "חופשי חודשי". נושא נוסף שהמבקשים העלו הוא היעדר אפשרות לערעור בפני גורם לא מעורב על השתת הדו"חות.

המשיבה הגיבה לבקשה זו בתשובה מפורטת, שבגדרה הסבירה את הגיונן וסבירותן של התקנות שמכוחן נגבים הדו"חות, תוך טענה כי אין מקום לתקיפה עקיפה של התקנות במסגרת תובענה ייצוגית דוגמת זו שלפניי. המשיבה פירטה את הבסיס החוקי והרציונאל להשתת דו"חות בכל מקרה של נוסע שלא שילם בעד נסיעה, והפר את חובת התיקוף, וטענה כי הדין מסמיך ומחייב את הפקחים ("פקידי הרכבת") לאכוף את חובת התשלום ולהטיל דו"חות במקרים שהדין מאפשר זאת. בכל הנוגע לטענת היעדר זכות הערעור הפנתה המשיבה להוראות הדין, המזכות מקבל דו"ח להגיש התנגדות, ובאופן זה להביא לבירור בפני בית משפט את טענותיו נגד השתת הדו"ח. כמו כן ציינה המשיבה, כי ביום 5.11.12 תוקן החוק ונקבעה מתכונת מינהלית להשגה בערר על דו"ח. בתשובתה אף התייחסה המשיבה באופן פרטני לטענותיהם של המבקשים השונים, תוך שהשלימה עובדות לגביהם, שלא פורטו בבקשה, ואף ציינה כי לגבי עיקר המבקשים, הוחלט על החזרה או על אי גבייה של הדו"חות. בכל הנוגע לטענת הפרסום, הציגה המשיבה פרסומים שנעשו, ובהם פרטי ההנחיות בדבר תיקוף.

בהמשך הוגשה תגובה של המבקשים וולאחרונה הוגש תצהיר בתגובה לה מטעם המשיבה. במקביל פנו הצדדים להליך גישור בפני כב' השופט בדימוס עזרא קמא.

ביום 31.7.13 הודיעו הצדדים, כי לא הגיעו להסכמה במסגרת הגישור, ונקבע דיון ליום 29.9.13.

עובר למועד הדיון (ביום 16.9.13, ערב פגרת הסוכות, שמיד לאחריה קבוע היה הדיון), פנה ב"כ המבקשים בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים ו/או בקשה למתן פרטים ותשובות לשאלון. בנוסף, בעת הדיון הוסיף ב"כ המבקשים ודרש לזמן את מר יהודה שושני, מנכ"ל המשיבה בעבר, כעד מטעם המבקשים. בסמוך לאחר הדיון, הוגשה בעניין זה בקשה בכתב, אחר שהתברר בדיון כי מדובר בבקשה מפורטת שאיננה מתאימה לשמיעה בעל פה בקדם המשפט.

אחר שהוגשו תשובות ותגובות בשתי הבקשות, אדון בהן.

בקשה למתן צו לגילוי מסמכים, פרטים ותשובות לשאלון

המשיבה מעלה בקשר לבקשה זו טענה מקדמית בדבר שיהוי, וכן טוענת לפסול בבקשה שאיננה נתמכת בתצהיר.

אינני סבורה כי היעדר התצהיר מכשיל את הבקשה. הטענות העובדתיות שבבקשה מצויות בעיקרן במסמכים המצויים בתיק בית המשפט ומגובות בתצהיר (הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והתגובה לתשובה). עובדות נוספות בדבר החלפת מכתבים בין באי כוח הצדדים, אינן שנויות במחלוקת. במצב זה, היעדר התצהיר איננו מצדיק, כשלעצמו, את דחיית הבקשה.

אשר לטענת השיהוי – מדובר בבקשה שהוגשה באיחור, יום עבודה אחד קודם למועד הדיון, שנקבע חודשיים קודם לכן. מועד הגשתה הביא להשחתת משאבים, ואין לקבל כי הפגרה שחלפה בין מועד קביעת הדיון לבין מועד הדיון מצדיקה זאת. אם סבר ב"כ המבקשים, כי הדיון נקבע למועד סמוך מדי לפגרה, היה עליו לפנות בבקשה לדחייה מבעוד מועד. משלא הוגשה בקשה מעין זו, הרי שעל הצדדים לפעול באופן שיאפשר דיון יעיל בנושאים העומדים על הפרק, והגשת הבקשה במועד שבו הוגשה, סיכלה זאת. עם זאת, אינני סבורה שאיחור זה עולה כדי שיהוי אשר מכשיל את הבקשה. מדובר באיחור שבפועל לא גרם נזק ניכר או לעיכוב רציני בהליך, שעוכב בגין גישור מרבית התקופה. אכן, האיחור הביא לניצול לקוי של ישיבת קדם המשפט האחרונה, אך ענין זה כשלעצמו ניתן לריפוי בפסיקת הוצאות, ואינני רואה הצדקה כי הוא כשלעצמו יסכל את בקשת המבקשים.

לגוף הנושאים שהמבקשים עותרים להשלמתם מפי המשיבה – המשיבה נשאלה מה מספר הדו"חות שהוטלו על ידי פקחי המשיבה עד היום; מה מספר בקשות הביטול שהוגשו; כמה מתוך הדו"חות שולמו בפועל; ומה שיעור הבקשות לביטול דו"חות שהתקבלו. לשתי השאלות הראשונות, השיבה המשיבה בזמנו, תוך שהטעימה כי היא עושה זאת, לגישתה, לפנים משורת הדין, ומסרה נתונים עד ליום 11.11.12, מועד שלאחריו תוקן החוק ונקבע הליך של השגה וערר על הדו"חות. המשיבה מסרבת להשיב מעבר למה שהשיבה עד כה.

לטענת המבקשים, מדובר בנתונים הנוגעים לעניין, שכן בבקשה נטען נגד ההנחיות שניתנו לפקחים בדבר הוצאת הדו"חות והיעדר פרסום מספק. לטענתם, נתונים אודות כמות הדו"חות שהוצאו מדי חודש וירידה במספר זה לאורך תקופה, כמו גם כמות בקשות הביטול שהתקבלו, יתמכו בטענה אודות התנהלותה הלקויה של המשיבה.

בדיון מיום 10.2.13 ציין ב"כ המשיבה, כי כמות הדו"חות הכוללת, הולכת ופוחתת, ואף כמות הדו"חות המבוטלים הולכת ופוחתת (פרו', ע' 2, שורות 12-13). עם זאת, מקובלת עליי טענת המשיבה, כי מדובר בנתונים שאין הצדקה לחייב למוסרם, ובודאי לא לפרטם ברמה המבוקשת במסגרת הבקשה, אחר שאינם רלוונטיים להליך. כפי שטען, בצדק, ב"כ המשיבה, שינויים בכמות הדו"חות ובכמות בקשות הביטול בתקופה הראשונה של פעילות הרכבת הקלה, ניתנים להסבר בנימוקים שונים, ולאו דווקא בליקויים שלהם טוענים המבקשים.

הנתון הכללי בדבר ירידה בכמות הדו"חות נמצא, אפוא, לפניי כעובדה מוסכמת. לא שוכנעתי, כי מעבר לעובדה מוסכמת זו, שכאמור, אינני סבורה שהיא רלוונטית, קיים צורך בבירור פרטני, מחודש לחודש, של כמות הדו"חות, כמות בקשות הביטול והבקשות שהתקבלו והתשלומים שבוצעו בפועל. אף שהיקף התשלומים בגין הדו"חות עשוי להיות רלוונטי אם וכאשר תאושר הבקשה, הרי שהכמות הפרטנית איננה רלוונטית בשלב זה, נוכח גדרי המחלוקות בין הצדדים, כעולה מכתבי הטענות.

אשר לפירוט ההנחיות בכתב ובעל פה שניתנו לפקחים לעניין הטלת הדו"חות, לרבות מועדי מתן כל הנחיה והנחיה – אכן, נושא ההנחיות לפקחים בעניין הטלת דו"חות נזכר בבקשה, ונטען כי אלו הונחו להשית דו"חות מבלי להפעיל שיקול דעת במקרים כאלו ואחרים, כמפורט בבקשה. לפיכך, על פניו, נראה כי פירוט ההנחיות שניתנו לפקחים נוגע לעניין, שכן המבקשים טוענים בבקשתם כנגד הנחיות אלו. לטענת המשיבה בסעיף 58.1 לתשובתה, היא סיפקה למבקשים מידע זה. בהקשר זה הופניתי לתשובה שניתנה, אך בתשובה לא נמצא פירוט של ההנחיות, אלא דוגמה אחת או שתיים. מורה אני, אפוא, כי ההנחיות שניתנו לפקחים לעניין הימנעות מהטלת דו"חות, לפנים משורת הדין, יגולו, לרבות מועדי מתן כל הנחיה והנחיה.

אשר לדרישת הפרטים אודות ההנחיות בכתב ובעל פה שניתנו לפקחים לגבי פרק הזמן שבמהלכו עליהם להמתין מתחילת הנסיעה ועד למתן דו"ח בשל אי תיקוף – מקובלת עליי טענת המשיבה, כי הבקשה איננה מכוונת נגד נהליה של המשיבה בדבר היקפו של מועד זה, כך שמדובר בעניין לא רלוונטי ובקשת המבקשים בעניין זה נדחית.

אשר לדרישת הפרטים אודות פיטורי 25 מתוך 60 פקחי המשיבה – נתונים אלו עשויים להיות רלוונטיים לטענת המבקשים בסעיף 94 לבקשתם, בגין הפרת תקנה 7 לתקנות מסילת ברזל (הוראות שונות – מסילת ברזל מקומית). על פי הנטען תקנה זו מחייבת על פקיד הרכבת לנהוג באדיבות ובנימוס, ובסעיף 108 לבקשה טוענים המבקשים, כי בפועל הפקחים מתנהגים בברוטאליות ובגסות, בפרט בעת השתת דו"חות. המשיבה התייחסה לנושא זה בסעיפים 38-41 לתצהיר המשלים מטעמה. אמנם נראה, שיש רגליים לטענת המשיבה, כי מדובר בנושא שקיים קושי לבררו על דרך תובענה ייצוגית, שכן, לכאורה, יצריך הוא בדיקה פרטנית של טענות בדבר התנהגות לא ראויה לה נחשף אדם זה או אחר. עם זאת, אין להקדים את המאוחר ולקבוע כבר בשלב זה, כי מדובר בטענה שאין לבררה. המבקשים, מצדם, העמידו "תשתית ראייתית ראשונית" לטענתם בבקשה, ומדובר בשלב מוקדם מכדי לפסול את הטענה, על דרך הכרעה בה לגופה. על המשיבה להשיב, אפוא, לשאלה בעניין הפקחים שפוטרו ולפרט את הסיבות לפיטורי 25 הפקחים, כפי שאישרה המשיבה בתצהיר המשלים מטעמה. להסרת ספק, מובן כי המידע יימסר תוך שמירת פרטיותם של הפקחים שפוטרו.